ברבות השנים, פוליסות ביטוח אלו, אשר בדומה לשאר אפיקי החיסכון הפנסיוני, נתונות תחת פיקוח מצד משרד האוצר, עברו שינויים מהותיים, ובכל זאת, אחד מהמאפיינים העיקריים בביטוחים אלו, לפחות עד שנות ה-2000, היה ״מקדם ההמרה״ שנכלל בהן, אשר נועד לתאר את מספר חודשי החיים הצפויים למבוטח לאחר מועד פרישתו מעבודה, כאשר הדבר נקבע מראש בעת רכישת הפוליסה.
עם זאת, לאורך השנים תוחלת החיים עלתה בהדרגה, כאשר ביותר ויותר מקרים, תוחלת החיים של המבוטחים עלתה בהרבה על הציפייה המוקדמת. כתוצאה מכך מבוטחים אלו נהנו בסופו של דבר מקצבה חודשית גבוהה לאורך שנות חיים ארוכות, אשר חרגו בהרבה מהציפיות המוקדמות של חברות הביטוח, ומשכך ברבות השנים נוצר חשש ממשי מהגיען לחדלות פירעון.
מסיבה זו, ובמטרה למנוע תרחיש של קריסה של אחת או יותר מחברות הביטוח הגדולות, תוך פגיעה בחסכונות הפנסיונים של ציבור מבוטחים רחב, הוחלט במשרד האוצר כי שיווקם של מקדמי המרה קבועים, המבקשים ״לצפות מראש״ את תוחלת החיים של המבוטחים בביטוחי מנהלים, אינה עוד ריאלית, ומטילה מעמסה כלכלית גבוהה מדי על חברות הביטוח. משכך, הוחלט כי החל משנת 2003, חברות הביטוח לא יורשו עוד לשווק פוליסות ביטוח מנהלים יחד עם מקדם המרה מובטח.
איסור על שיווק ביטוחי מנהלים בעלי מקדם המרה מובטח הוביל להיווצרות ״לקוחות שבויים״
כאמור, העלייה בתוחלת החיים לא נעלמה במרוצת הזמן מעיני חברות הביטוח, כאשר אלו עדכנו בהדרגה את מקדמי ההמרה המוצעים לרוכשי ביטוחי המנהלים.
יתרה מזאת, בעקבות ביטול שיווקם של מקדמי המרה מובטחים, המבוטחים החדשים, אשר ביקשו לרכוש ביטוח מנהלים, נהנו בוודאות מתנאים פחות טובים מאלו של המבוטחים הקודמים, וזאת באופן משמעותי.
המשמעות בפועל היא, בכל הנוגע למבוטחים בביטוחי מנהלים ישנים, אשר נהנים ממקדמי המרה מובטחים ובשיעור נמוך יחסית, שכל מעבר לחברת ביטוח אחרת, או ניוד אפיק החיסכון הפנסיוני, הופך בוודאות ללא כדאי, ומשכך מבוטחים אלו הפכו למעשה ל״לקוחות שבויים״, אשר נדרשו לתשלום דמי ניהול גבוהים לחברות הביטוח, וללא יכולת מיקוח ממשית.
בשורה למבוטחים: רפורמה חדשה – ניוד ביטוח מנהלים תוך שמירה על מקדם ההמרה המובטח
במהלך שנת 2015, ובמטרה לסייע לאותם המבוטחים, הנתונים בידי חברות הביטוח באופן מוחלט, החלה המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, הגב׳ דורית סלינגר, בהתנעת רפורמה חדשה, אשר נועדה ״להחזיר את הכוח״ למבוטחים.
במסגרת הרפורמה החדשה, נקבע כי המבוטחים בביטוחי מנהלים בעלי מקדם המרה מובטח, ובשלב הראשון אלו שרכשו את הביטוח בין השנים 2012-2004, יוכלו לנייד את פוליסת הביטוח בין החברות השונות, כאשר החברות יחויבו לספק ללקוחות אלו תנאים זהים, או טובים יותר, לאלו שנהנו מהם בחברה הקודמת.
משמעות הדבר היא, שאותם הלקוחות השבויים יוכלו לראשונה לנהל משא ומתן אפקטיבי מול חברות הביטוח בהן הם מבוטחים, במטרה להטיב את תנאיהם, ולהוזיל את דמי הניהול הנגבים מהם. כתוצאה מכך, ובדומה לכל שוק תחרותי אחר, הכוח יעבור לידי הצרכן, אשר יוכל להתנייד במהירות ובקלות בין החברות השונות, וכך ליהנות מהתשואה הטובה ביותר עבור כספו, המהווה במרבית המקרים אמצעי המחייה העיקרי שלו בתקופה שלאחר פרישתו מעבודה.
ראו גם: